עידן השכחה

אנחנו חיים בעידן מרתק. האפשרויות שלנו להתפתחות אינטלקטואלית, טכנולוגית ורוחנית הן אינסופיות. הידע כולו פרוש בפנינו וזמין בלחיצת כפתור באופן שבו הוא אף פעם לא היה. אנחנו יכולים לבחור שיטת תזונה כזו או אחרת שתכתיב עבורנו מה לאכול בכל רגע במשך היום כדי ליצור את התנאים האופטימליים לעיכול נכון, תחושה טובה ובריאות כללית טובה. ישנן שיטות המבוססות על ניתוח המרכיבים התזונתיים הכימיים במזון שלנו, שיטות שמבוססות על אמונות דתיות ומוסריות וישנן שיטות הפועלות על בסיס דרך רוחנית או פילוסופיה אזוטרית כזו או אחרת. רק תבחר, תנסה ואם זה לא מתאים, אפשר בקלות לעבור מאוכל חי לחלוטין, לטבעונות, למקרוביוטיקה או לאכילת חלבונים בלבד. הבחירה היא שלנו.

אבל האם אנחנו באמת צריכים שמישהו אחר יגיד לנו מה לאכול? האם התרבויות שקדמו לנו על הפלנטה הזאת, שחיו בלי טלוויזיה ואינטרנט היו צריכים שמישהו יאמר להם מה טוב ומה לא טוב לגופם? האם הם סבלו ממחלות קשות עד שהטכנולוגיה המודרנית גאלה אותם מייסוריהם והעניקה להם כלים לאכילה נכונה? לא. הם פשוט ידעו. בין אם חיו לפי מסורת עתיקה שהועברה להם מדורות קודמים ובין אם גילו בעצמם את תכונותיהם וסגולותיהם הרפואיים של הצמחים שגדלו בסביבתם הקרובה. באופן אינטואיטיבי הם ידעו מה נכון לאכול לפי האקלים שבו חיו, לפי העונה בשנה ולפי מצבו הבריאותי של האדם שאוכל, בין אם הוא שומר על בריאות תקינה לאורך ימים או צריך לטפל במחלה כלשהיא. הנתונים מעידים על כך שלפני המהפכה התעשייתית אנשים ככלל לא סבלו ממחלות קשות רבות שקיימות היום כגון סרטן, מחלות לב וסכרת. כמובן שתוחלת החיים היתה קצרה יותר והיו מחלות אחרות, אבל הידע היה קיים והיום אנחנו משלמים מחיר כבד על הארכת תוחלת החיים שלנו.

אפשר לראות סממנים של הידע הזה עוד היום כשאנחנו בוחנים מקרוב מאכלים מסורתיים של תרבויות רבות מסביב לעולם ואת האופן שבו הם השתמשו בחומרים הגולמיים שגידלו או ליקטו ובצורה שבה בישלו אותם ושילבו אותם עם מאכלים אחרים כדי לעודד פעילות תקינה של מערכת העיכול. פעילות זו, לפי הרפואה הסינית ותורת האיורוודה ההודית, היא המפתח לבריאות כללית תקינה, והכל בסופו של דבר מתחיל ונגמר שם, בבטן. כמו הסינים וההודים, גם אינדיאנים, הבדואים, היפנים, האסקימואים, והשבטים באפריקה ידעו באופן אינטואיטיבי את המשמעות של אכילה נכונה ואת ההשפעה העצומה שיש למזון שאנחנו מכניסים לגוף על הבריאות, רמת האנרגיה שלנו והיכולת שלנו לתפקד בתפקידים שאנחנו אמורים למלא בחיינו, אם זה להיות חקלאים שעובדים כל היום תחת השמש ומפעילים מאמץ שרירי, או לגדל ילדים באיגלו קפוא בגרינלנד. הטבע סיפק לכל אחד את המזונות הטבעיים לו במקום בו הוא נמצא. אשה ידעה מה היא צריכה לאכול  כשהיא בהריון, כשהיא מניקה וכשהיא בווסת. הגרמנים והאוסטרים למשל ידעו שכדי לעכל בצורה מיטבית את נתח הבשר שלהם כדאי שהוא יהיה מלווה בכרוב כבוש העשיר באנזימי עיכול המסייעים לקיבה להתמודד איתו.

בכל התרבויות העתיקות ידעו שדגן מלא + קטניה + ירקות = ארוחה מלאה שמספקת את כל מה שגופנו צריך על בסיס יומיומי. החל מהתאלי ההודי, עד למנת הפלאפל וכלה בשילוב האינדיאני הידוע של תירס, שעועית ודלעת (3 האחיות). דוגמאות לא חסרות.

רוב הזמן אנו חושבים על מורשת תרבותית כאמצעי לגשר בין בני אדם ולשמר אמונות ומסורות. אבל לפני עידן המזון המתועש, לתרבות היה תפקיד חשוב בגישור בין האדם לטבע. האכילה היא הפעולה היומיומית המייצגת בצורה הברורה ביותר את מערכת יחסי הגומלין שלנו עם הטבע ולכן תרבויות עתיקות ראו לנכון להדגיש את החשיבות של אופן האכילה ולקדש אותו. כמות המזון, איכות המזון והאדמה, שילובים נכונים שיעזרו לנו להפיק את המיטב ממה שהטבע סיפק לנו וכן הודיה לכוחות הטבעיים שמאפשרים את קיומנו עמדו במרכז חיי היומיום של תרבויות אלה.

שיטות מסורתיות של התססה וכבישה למשל, הן בעצם שימוש באינטלגנציה של הטבע כדי לסייע לנו בעיכול. זרע של צמח צריך תנאים של חום ולחות כדי להתחיל לנבוט ולשחרר אנזימים שיהפכו את אנרגיית השמש לסוכרים שמהם הוא יכול לצמוח. בתהליך תסיסה של שאור למשל, אנחנו לוקחים את אותם זרעים בתצורה של דגנים טחונים ונותנים להם מים, חום וחושך, בדומה למה שהיו מקבלים מתחת לאדמה, ובתמורה הם נותנים לנו את האנזימים שמקלים עלינו את פעולת העיכול של אותם דגנים כשאנחנו אוכלים לחם. אותה פעולה של פירוק פחמימות לאנרגיה זמינה מתרחשת בתוך מערכת העיכול שלנו. גאונות מדעית, או פשוט אינטואיציה מולדת מתוקף היותנו חלק מהפעולה המופלאה הזאת של הטבע?

היום, כשנתיבי הסחר והאינפורמציה פתוחים לרווחה ומנוצלים עד תומם לרווחת הצמיחה הכלכלית ולא בהכרח לרווחתו של האדם, צרכים בסיסיים אלו נדחקו לשולי התודעה של המין האנושי. עם המרחק מהאדמה ומהחיים הפשוטים, גם איבדנו את הקרבה ואת האינטימיות הפשוטה עם הקרביים שלנו ועם הצרכים התזונתיים הבסיסיים שלנו, שעמוק בתוכנו אנחנו באמת יודעים.

עד שיפן פתחה את שעריה לתרבות המערבית במאה ה-19 והחל הסחר עם אניות מאירופה תרבות האכילה התבססה על אורז מלא, ירקות, קטניות ומעט דגים ואצות. תזונה שתאמה את אורח חייהם הפשוט ואת האקלים שבו חיו. זה האוכל שהכירו שמשך מאות ואלפי שנים והאיזון באכילה התבסס על ידע עתיק שהועבר מסין וכבר היה מוטמע בכל אורחות חייהם. הם התייחסו לאירופאים שהגיעו לחופיהם כיצורים פרימיטיביים שאוכלים בשר רקוב ומקלפים את הדגנים שלהם (שנראה להם אבסורד מגוחך כי הרי כל מרכיבים התזונתיים החשובים נמצאים בקליפה הפנימית של הדגן). לאט לאט, עם חדירתה של התרבות המערבית, אניות הסחר שעגנו בחופי האיים היפניים סיפקו סחורה "עשירה" של קמח לבן וסוכר לבן, מוצרים חדשים מעולמות רחוקים שקסמו מאוד לעם היפני וגרמו להם להתרחק ממורשת האכילה המסורתית שלהם ולאמץ את דרכי האכילה המערביים, שכבר לא הסתמכו על אינטואיציה ומסורת, אלא על ניתוחים מדעיים של הכימיה של המזון, ראייה אנאליטית הבוחנת כל מרכיב במזון באופן פרטני וכיצד הוא משפיע של תפקודים בגוף ולא את המזון עצמו בשלמותו.

אזי ההסתכלות על המזון שאנחנו אוכלים השתנתה והמניע לאכילה הפך מדבר אינטואיטיבי ופשוט למניע חברתי, כלכלי המונע ע"י טרנדים חולפים ונשלט ע"י חברות גדולות שקובעות בשבילנו מה ייכנס לצלחת שלנו. אם נחזור לאורז הלבן ולקמח הלבן, הסיבה היחידה שהם הפכו למזון העיקרי של אוכלוסיות שלמות ברחבי העולם שחיו על דגנים מלאים, הינה היוקרה הגדולה שיוחסה ליכולת לקלף את החיטה והאורז, תהליך יקר שרק בעלי מעמד גבוה וכסף יכלו להרשות לעצמם. בעידן התעשייתי, בנינו מכונות ענק שיכולות לבצע את הפעולה הזאת בכמויות גדולות ובעלויות נמוכות, וכמובן שכולם רוצים לאכול כמו העשירים. האירוניה היא שבעבר, חיטה מלאה נחשבה באירופה לאוכל של עניים, בעוד שהיום, עם הנסיון לחזור לאכול בהרמוניה עם הטבע, מחירו גבוה מהחיטה הלבנה כי את הקליפה שנשארה על גרגר החיטה כבר לא ניתו לקלף ולמכור כאוכל לסוסים. על אותו משקל, הסינים אוכלים היום במקדונלדס, כי ככה אוכלים באמריקה, ואכילת בשר נחשבה אצלם במשך שנים כזכותם הבלעדית של בעלי הממון בסין. אולם עכשיו שבמזרח הם הגיעו ליוקרה ולנחלה של העושר האמריקאי, המחלות המערביות מגיעות יחד איתן - הסכרת, מחלות הלב והסרטן. אוכל זול עולה ביוקר...

מחלות רבות בעולם השלישי החלו להופיע בד בבד עם השינוי המהיר שהתרחש בתזונה שלהם וכניסתם של מוצרים מעובדים לתפריטם היומיומי. עם השנים איבדו חקלאים רבים במדינות אלה את הידע העתיק של גידול מגוון רחב של גידולים שסיפקו את כל מזונם והחלו להסתמך על ייבוא אורז לבן ואוכל תעשייתי ממדינות אחרות, אוכל שבד"כ מלא בכימיקלים והרכבים גנטיים שלא הכירו עז אז. (עדיין לא בוצעו מספיק מחקרים על השפעם ארוכת הטווח על גופנו). המערכת השיווקית החזקה שכנעה אותם שזה המזון המועדף, תינוקות החלו לשתות פורמולות במקום לינוק, ילדים התחילו להשמין או לסבול מתת-תזונה מכמויות לא פרופורציונליות של סוכר ופחמימות ריקות במזון מהיר, סרטן ומחלות לב התפשטו והסיפור העגום של העולם המערבי הועתק לאלו שאין ביכולתם לממן טיפול רפואי.

היום המורשת התרבותית הוחלפה בפרסום ושיווק, והידע האינטואיטיבי הוחלף במחקרים מדעיים שהציפו את השוק במוצרים דלים במרכיבים תזונתיים (לכן צריך "להעשיר" אותם עם ויטמינים ומינרלים מלאכותיים) ובטרנדים חולפים בשוק המזון ותנודות של הבורסה שיחליטו בשבילנו מה טוב ומה לא טוב לנו לאכול. יותר קל להאמין לטלוויזיה מאשר לעצות של סבתא, לא?

העתונאי האמריקאי מייקל פולן כותב בספרו "In Defense of Food" שאחד החוקים שלו לאכילה נכונה הוא לא לאכול משהו שסבתא רבא שלך לא היתה מזהה כאוכל. הסברה היא שלפחות לפני שלושה דורות לא היה כ"כ הרבה אוכל מתועש על המדפים ואנשים הסתמכו על מוצרים טבעיים כמו ירקות, פירות, דגנים, קטניות ובשר נקי למזונם הבסיסי. הוא מעריך שבארה"ב נוספים מידי שנה 17,000 מוצרים חדשים למדפי הסופר, כולם בתוך אריזות. התעשייה משתלטת על ההחלטות האישיות ביותר שאנחנו מקיימים עם הגוף שלנו, וזה משתקף בסופר, שמחלקת הפירות והירקות הולכת וקטנה לעומת המוצרים הקפואים, האוכל המוכן והממתקים.

כולנו נמצאים באותה סירה היום כשזה נוגע למזון שאנחנו אוכלים. התרבות שלנו שלמדה להסתמך על מקורות חיצוניים ועל טכנולוגיה על מנת לספק לנו את כל הידע על גופנו ועולמנו, שכחה כיצד להקשיב לחכמה הפנימית המולדת, האבולוציונית שלנו שיודעת עמוק בפנים מה טוב לה ומה רע לה. אנחנו כבני אדם מהווים שלוחה קטנה של הטבע. האינטלגנציה של הטבע פועלת דרכנו כמו שהיא פועלת דרך העץ והעשב. אנחנו גדלים ומתפתחים ומשתנים בהתאם לסביבה החיצונית שלנו, רק שבניגוד לצמחים יש לנו את האפשרות לחשוב ולבחור מה אנחנו עושים עם האינטלגנציה הזאת. אנחנו יכולים להשתמש ביכולת הזאת לתמוך בבריאותנו ולהתפתחות רוחנית או שאנחנו יכלים לבחור להקהות את חושינו ולהסתובב במעגלים של סבל, עד שאנחנו מתעוררים וצריכים שמישהו אחר יזכיר לנו מה נכון ולא נכון, ידע שכבר יש לנו, אם רק נשב בשקט רגע, ונקשיב.

קישורים מעניינים
מייקל פולן: http://www.michaelpollan.com/
ווסטון א. פרייס (חוקר משנות ה-20 שסקר הרגלי אכילה של שבטים בכל העולם): http://www.westonaprice.org/